תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
35471-06
26/07/2010
|
בפני השופט:
כוכבה לוי
|
- נגד - |
התובע:
תדיראן מוצרי צריכה בע"מעל ידי בא כוחה עו"ד עופר שרגיל
|
הנתבע:
טוברי גיל מיזוג אוירעל ידי בא כוחה עו"ד רוני מתניה
|
פסק-דין |
פסק דין
פתח דבר
בין התובעת לנתבע התקיימו במהלך שנים יחסים עסקיים, במסגרתם נהג הנתבע לרכוש מהתובעת מזגנים כ"לקוח מתמשך". המחלוקת בין הצדדים נסבה על כרטיס הנהלת החשבונות אשר ניהלה התובעת. לטענת הנתבע - שגוי הוא ,ועל התובעת הנטל להוכיח כי האמור בכרטיס הנהלת החשבונות אמת.
מבוא
ראשית המחלוקת בתיק הוצל"פ שפתחה התובעת נגד הנתבע לביצוע שטר חוב על סך 22,000 ₪.
ביום 8.1.2007 התקיים דיון בפני השופטת ברקוביץ, שם הודיעה התובעת כי היא מקבלת חלק מטענות הנתבע, והסכימה להעמיד החוב שבמחלוקת על סך 13,500 ₪ בלבד, וכדברי כבוד השופטת ברקוביץבהחלטתה: "אציין כי לכאורה הנתבע זכאי להוצאות לאור הודאת ב"כ התובעת בדבר נכונות מרבית טענותיו ולאור הפחתת סכום החוב... מוצע לתובעת למחול על חלק מן החוב, אף אם קיים חוב כלפיה ולהגיע להסכמה בדבר דחיית התביעה ללא חיוב בהוצאות.".
ביום 24.5.2007 הוגש כתב תביעה מתוקן, והחוב הנתבע הועמד כאמור על סך 13,500 ₪.
הנתבע הגיש בתיק הוצל"פ לעיל התנגדות לביצוע שטר ביום 29.6.2006 (להלן: "ההתנגדות"). לאור תיקון התביעה, ביום 24.6.2007 הוגש כתב הגנה.
טענות התובעת
לטענת התובעת, חייב לה הנתבע את הסך של 13,500 ₪ בגין סחורה שהזמין כעולה מכרטיס הנה"ח, ובגין חוב זה הגישה את שטר החוב שהנתבע חתם אצלה.
וכלשון התובעת בסעיף 4 :"נכון ל....יוני 2001 הראה כרטיס הנה"ח אצל התובעת...יתרת חוב בסך 13,500 ₪."
טענות הנתבע
לטענתו רישומי הנה"ח אינם מקור מחייב לעילת תביעה, שכן לא ברור בגין איזו סחורה מבוקש התשלום. לטענת הנתבע נגועים בטעות חישוב או טעות הקלדה, ולראיה טעות שטעתה הנתבעת בחישוב שהרי בתחילה עמד סכום החוב הנתבעת עמד על הסך של כ-22,000 ₪ וגם זאת בהסתמך על מסמכי הנהלת חשבונות שלא לקחו בחשבון כאמור תשלומים ששילם במקום שיקים שחזרו..
דיון
כידוע, המוציא מחברו , עליו מוטל נטל ההוכחה., כלל זה יסודו במשפט העברי, ראו למשל משנה בבא קמא ג', י"א, שלפיו "המוציא מחברו עליו הראיה".
על התובעת עומד הנטל להוכיח תביעתה בעזרת ראיות אמינות וסבירות, ולהראות כי כרטסת הנהלת החשבונות שלה נכונה, ואמינה ומקיפה את מלוא ההתחשבנות בין הצדדים. ראו למשל ע"א 516/84 לובמן נ' פיק, פ"ד מ"א(3) 472, 476.
בנטל זה לא עמדה התובעת, שכן כרטסת הנהלת החשבונות אינה מציינת בגין מה חוייב הלכה למעשה הלקוח. לשון אחרת., כרטסת הנהלת החשבונות שצירפה התובעת לתביעתה נוקטת בלשון "קודים" /מספרים שאינם מעידים על משמעותם.
לא זו אף זו, אף העד מטעם התובעת- שלמה פרלמן שהיה בעבר מנהל הכספים של התובעת , לא השכיל להסביר את כרטיס הנהלת החשבונות של התובעת , ובכך לנמק את תוכנה. מה גם שהמצהיר מטעם התובעת לא היה האיש אשר ניהל את הנהלת החשבונות והצהיר לפי מיטב ידיעתו הבלתי מבוססת על עובדות בלבד.
קרי, התובעת נמנעה מלהביא למתן עדות את מנהלת החשבונות הרלוונטית שזהותה בהחלט ידועה כפי העולה מפרטיכל הדיון והלוא היא "גלית שוופל". על כן, חזקה כי יעמוד לה עניין זה לרועץ, ראו ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651, 659.
יודגש, העד מטעם התובעת, שלמה פרלמן, הצהיר כי לא הוא טיפל בכרטסת הנהלת החשבונות, והוא מצהיר על תוכנה לפי מיטב ידיעתו, כך נאמר בתצהירו.